שנה חדשה לפנינו, שנה של התחלות חדשות, של אתגרים חדשים, שנה של מטרות חדשות שאם הן לא היו אפשריות וקצת מפחידות בו זמנית הן לא היו מטרות. אז לקראת פתיחתה של שנה שהלוואי ותהיה מוצלחת ומלאת תוכן, עומק והתפתחות אישית רשמתי לכם, האיירונמנים שבדרך, 3 כללים שלדעתי הם החיוניים ביותר. בסוף גם תגלו משהו אישי, שהחלטתי לחשוף בפניכם ולשתף אתכם בו, כעת הוא שלכם ואתם יכולים להשתמש בו. אז שיהיה לכולנו שנה נפלאה וטובה, תהיו חברים, תעזרו ותתמכו אחד בשני ובעיקר תהיו צנועים כי זה רק ספורט.

 תאכלו לעיתים תכופות

    למרות שכל אתלט שונה מרעהו וישנם אינספור של אינדיבידואלים, כל אתלט צריך קלוריות והרבה מהם. לעיתים קשה מאוד ללמוד זאת. לא רק שאתם צריכים לשנות את מוד החשיבה, האומר שיש לשייך קלוריות עם עלייה במשקל, יש צורך גם ללמוד לאכול כשאינכם רעבים. זה הרבה יותר קל למלא את מאגרי האנרגיה בגוף, במרווחי זמן קבועים מאשר למלא אותם כשהם כמעט ריקים. לכן, באימונים תתאמנו על אכילה ושתייה באופן קבוע.

על האופניים, בריצות הארוכות, תאכלו במרווחי זמן קבועים, תמיד, לא רק בעצירות ולא בבת אחת. כל 15 – 20 דקות תאכלו משהו. אל תחכו לאימונים הארוכים בכדי לתרגל את זה, התחילו מעכשיו. הגוף צריך להתרגל לעכל מזון כשחם, כשקר, שהדופק גבוה וגם שממש לא רעבים.

 למדו את הקצב שלכם

יום התחרות הוא יום מרגש מאוד. אז מעבר לתחרות הקשה שמחכה לכם, אתם צריכים להתמודד עם התרגשות, חשש, דופק גבוה ועוד… מאוד קל להאמין לקול הלוחש לך בראש שאתה יכול לרוץ 4:30 דקות לק"מ!  ובאמת, ממש קל לשכוח בשלב מסוים ב Ironman, שדברים הולכים להשתבש. "זאת לא שאלה אם דברים ישתבשו, אלא מתי הם ישתבשו". למרות שאתם לא יכולים לשמור לחלוטין על השקט בכניסה למים ולמנוע בהמשך את אפקט המכבסה, יש לכם קצת שליטה על מתי ואיך זה ייראה.

להתאפק בתחילת התחרות ולא לדחוף חזק את הגוף, זה קשה אבל זה גם אומר שהקושי, בעקבות האיפוק, יגיע לאט יותר ובטפטוף ואז גם יהיה יותר קל לנהל אותו. אם לא תדעו לשמור על הקצב שלכם בתחרות ותתפתו לגלוש מעבר אליו, כי תרגישו כל כך טוב בהתחלה, אם תגבירו את הקצב באופניים כי לא תרצו שחבר שלכם יתפוס אתכם או בגלל שאתם רוצה להגיע לחבר שלכם שיצא מהמים  לפניכם… הצונאמי יכה בכם ברגע הכי לא צפוי והכי לא מתאים בתחרות. רמז… זה לא יקרה לאחר סיום התחרות.

 ולמען השם אל תהיו מטומטמים

לעיתים חושבים שהאימונים, אותם אני מעביר, נראים כך הם בגלל היותי סדיסט. אחרי הכל, אין דרך שאדם נורמלי יכול לאהוב כל כך הרבה סבל ואי נוחות. אבל ברגע שתתחילו לרוץ ב Ironman, הכל יהפוך  להגיוני. חשוב שתבינו, הימים הקשים ביותר של האימונים, הם אלה שיניבו את השיעורים הגדולים ביותר עם הלימוד הגבוה ביותר. יום המירוץ יכול – ואכן עושה זאת לעיתים תכופות –  לזרוק עליכם את הכל. ממים קרים בשחיה, שחיה בלי חליפה, גלים גבוהים, פאנצ'רים בגלגלי האופניים, שעונים המפסיקים לעבוד, חום ללא רחמנות בריצה. הכל. אם לא נתקלתם בדברים האלה לפני כן, אתם עלולים להיכנס לפאניקה, והפאניקה מובילה להחלטות מטומטמות שעולות לכם זמן, אנרגיה או אף לא לסיים את התחרות.

יחד עם זאת, אם חוויתם את החוויות המפוקפקות האלה באימונים, ככל הנראה שברגע האמת לא תקבלו החלטות מטומטמות. בעוד האחרים יתפרקו, יבכו, יעמדו חסרי אונים ויבקשו רחמים, אתם תמשיכו בצורה רגועה ורציונלית – כי כבר ראיתם את זה וחוויתם זאת לפני התחרות ושרדתם. לא עניין גדול.

גילוי נאות מאוד אישי, ממני אליכם. לפני כל תחרות ישנו דף קטן אותו אני קורא לעצמי בשקט, חוזר עליו עשרות פעמים וזה החל בתחרות הראשונה ונמשך עד עכשיו. כך כתבתי לי:

"אתה תעשה את זה. תגיד את זה לעצמך אלף פעמים. זכור כי במהלך התחרות, בדיוק כמו במהלך מספר חודשים של אימון, תסבול. הגוף שלך יחקור את השפיות שלך וייתן לך מאות סיבות להפסיק. הכן תשובות מראש על כל שאלה שהגוף ישאל. לעולם אל תשכח למה אתה עושה את זה.

תאכל לעתים קרובות. אל תשכח מה הקצב שלך ובעיקר, אל תהייה מטומטם. תעשה את שלושת הדברים האלה ותחצה את קו הסיום.

אבל ללא קשר לתוצאה של התחרות, אני כל כך גאה בעצמי. תמיד הייתי ותמיד אהיה IRONMAN."

גלעד קובו – מאמן ראשי

K  O  V  O  2  M  A  X

השארת תגובה