מאמרים של: Gilad Kovo

דיכאון שלאחר המרתון הוא תופעה נפוצה בקרב רצי המרתון, ללא קשר לרמת הניסיון שלהם. ההתרגשות הגדולה שמלווה את עונת המרתון

    העלו את האיי.קיו הספורטיבי שלכם – ולמדו להיות אתלטים טובים יותר. הרצים המוצלחים ביותר בהשגת המטרות שלהם – בין אם המטרה היא

שנה חדשה לפנינו, שנה של התחלות חדשות, של אתגרים חדשים, שנה של מטרות חדשות שאם הן לא היו אפשריות וקצת

ריצת שטח היא מיומנות נרכשת, בעלת מרכיבים המייחדים אותה מריצת מסלול. הכרת מרכיבים אלו ומודעות אליהם, במהלך הריצה, בשילוב אימון

המקצב הנכון או תדירות הצעדים לרצים, הוא נושא לוויכוח לוהט בקרב רצים וטריאתלטים. אמנם אין מספר שניתן להגדירו כמושלם, יש

היום אני הולך לדבר איתך על שגרה. כן כן, אני יודע, המילה שגרה היא בגדול מילה שלילית, מאותתת על שעמום

יש הרבה נושאים המתלווים לאימון בספורט סיבולת. מן האימון עצמו, לתזונה נכונה, שינה טובה והיבטים אחרים. לעיתים נראה שרשימת הדברים

במאמר זה אתן פרספקטיבה לשימוש במד דופק אל מול שימוש במד הספק ברכיבת אופניים. בנוסף אתן מדדים בהם תוכלו להשתמש

כשאני שואל מתאמנים, לאחר איירונמן, כיצד התנהלה להם התחרות, לעיתים התשובה שאני מקבל היא שהשחיה והרכיבה היו מצויינים והמאבק הגדול

אתלטים רבים "חיים או מתים" בהתאם לתחרויות הטריאתלון או האימונים שלהם. זה נכון גם לרצים, אם כי אגע יותר בטריאתלטים

לאחרונה, קראתי פוסט בבלוג תחת הכותרת: " לפזר את הערפל"  אותו כתב רץ אולטרא מרתון ידוע.  הפוסט עסק במעבר שלו