אתלטים רבים "חיים או מתים" בהתאם לתחרויות הטריאתלון או האימונים שלהם. זה נכון גם לרצים, אם כי אגע יותר בטריאתלטים במאמר זה. האם את או אתה הם אחד מהאתלטים האלה? האם אתם מאמינים שהדימוי העצמי שלכם קשור להופעה בתחרות, באימון מסויים או אימונים, בהרכב הגוף שלכם, באיזה ציוד יש לכם או כמות קעקועי ה – IRONMAN שיש לכם על הגוף?

כששוקלים את סוג האישיות של המתאמנים בטריאתלון, לכל מרחק שהוא, הרי שהמחוייבות לאורח חיים של טריאתלט, במיוחד עבור המתאמנים ומתחרים ב – IRONMAN, הינה מחוייבות גדולה מאוד, ענקית. רוב האנשים "חושבים" שאנחנו משוגעים או שיש לנו סוג אישיות A + + +. האחד נדרש להקדיש כמות עצומה של זמן לאימונים, האחר כופה על עצמו דיאטה קיצונית מאוד, יש מי שחייב להגיע בבוקר מוקדם לבריכה, יש שהחיים החברתיים שלהם מוגבלים, שלא לדבר על מספר הפעמים איתן יש להתמודד עם "רכבת הרים" של רגשות. זה יכול לקחת ממך אנרגיה עצומה, שנה אחרי שנה, במיוחד שחלק מהדברים הללו פוגשים יחד, בתקופה עמוסה, אדם אחד.

אתה לא בהכרח צריך להיות נער צעיר שכל חייו הם הטריאתלון על מנת להיות טריאתלט גדול. למעשה, לכמה מן הטריאתלטים הגדולים ביותר, שאני מכיר, יש איזון בחיים. יש לציין כי כאשר הם עוברים את גילאי ה – 20 שלהם ועוברים לעשור הבא ואף לגילאי ה – 40 המוקדמים, הביצועים שלהם משתפרים. אתה יכול להיות ביחסים זוגיים, לגדל משפחה ולגדול איתה, להנות מחיים חברתיים, לאכול "זבל" מדי פעם או לדלג על אימון מדי פעם, בלי להיות אובססיבי, ועדיין יהיו לך תוצאות מצוינות.

לחלופין, ברגע שאתה מכור ונעול על ציפיות גבוהות מאוד, הרי שבסיס השאלה "מי אתה" ו "בפני מה אתה עומד" מושתתים לחלוטין על התוצאה של אירוע ספורטיבי. במצב זה ברור לחלוטין שטריאתלון מפסיק במהירות  להיות כיף. אם זה לא כיף, אתה צריך לשאול את עצמך למה אתה עושה את זה?

אני אאתגר אותך במשימה קטנה. שב ורשום 10 סיבות למה אתה עושה את הספורט הזה ומה יקרה אם לא תהיה מסוגל להמשיך בו? האם החיים שלך יתפרקו? מהי התמונה הגדולה?

לרוב האנשים יש סיבות אישיות משלהם מדוע הם רוצים להיות טריאתלטים. עבור חלק זה עניין חברתי, עבור אחרים הוא ההנאה של להיות לבד, סולו, זה העיקר. סיבה נוספת יכולה להיות שליטה במשקל הגוף בכדי להיות מסוגל "להכנס" למכנסי הג'ינס האהובים עליהם. עבור אחרים זה יכול להיות אך ורק עבור ההרגשה להיות בכושר ולהיות בריא ללא קשר להרכב הגוף. חלקם עשויים לבחור בספורט זה כי הם אוהבים את התחרות כנגד אחרים ולכמה זו התחרות נגד עצמם. טריאתלון עשוי לספק הזדמנות לנסוע ליעדים בעולם, אליהם אולי לא היה סיכוי אחר להגיע,  ולעיתים זה פשוט בכדי להיות מאושר בבית ולצאת לתחרויות מקומיות עם חברים.

הנקודה האחרונה וגם זו שתסתום את הגולל על עיסוקך בספורט זה היא כאשר הספורט בו אתה עוסק או התחביב הופכים להיות החיים שלך וגם "הופכים" את החיים שלך. זו אובססיה מסוכנת. גם אצל ספורטאים מקצוענים, להם תוצאות התחרויות הינן בפירוש המשכורת, ממנה הם חיים, כאשר לביצועים במרוץ ולתוצאה ישנה חשיבות עליונה, דבר אינו בטוח. אתה יכול להיות החזק ביותר, המהיר ביותר, הכי רזה עם הרכב גוף מושלם, יהיה לך את הציוד הטוב ביותר והיקר ביותר אבל, כשמדובר ביום אחד של תחרות, דברים משתבשים מאוד. ואז מה? האם הזמן הרב בו התאמנת מבוזבז? הכסף שהשקעת נעלם? אתה מרגיש כאילו נכשלת וכולם הולכים לדבר עליך מאחורי הגב. אבל המציאות היא שלרוב האנשים באמת לא אכפת והם לא הולכים לשפוט אותך אם אתה מנצח או מפסיד בתחרות, האם שברת שיא אישי, האם קבלת כרטיס לאליפות העולם בקונה או שאתה נראה  כמו סופר מודל בפוסט שפרסמת לבוש בחליפת שחיה או חליפת טריאתלון.

מה שחשוב ביותר היא הגישה איתה אתה מגיע לתחרות ופועל בתחרות. הרוגע שלך והיכולת שלך להעביר את המיקוד שלך להתרגשות לקראת התחרות, בהתייחסות של כבוד והוקרה לשאר חברי הקבוצה שלך ולספורטאים אחרים, להוקיר כל רגע, להיות מוכן להתרחשויות בלתי צפויות ולתכנן תוכנית כללית כיצד להתמודד איתם. כל אלה יגרמו לכך שההנאה שלך בתחרות הטריאתלון /IRONMAN /מרתון תהיה הרבה יותר מהנה.

התמונה הגדולה אותה יש לראות ולזכור היא, שאנחנו כל כך ברי מזל בכדי להיות מסוגלים להתאמן ולהתחרות ברמות שלנו. אני חושב שכספורטאים אנחנו לוקחים, לרוב, את הדברים הקטנים כמובנים וברורים מאליהם. כן, תחרות יכול להיות מלחיצה, טיסה יכולה להפוך לסיוט אם המזוודה לא מגיעה או אם מזוודת האופניים עלתה לטיסה שונה משלך. דברים קורים. כל שצריך הוא להיות מודע לכך ולהשתלט על מה שביכולתינו להשתלט עליו ולתת לשאר לעבור הלאה מאיתנו. תזכרו היטב שלפני תחרות ואף מספר ימים לפני כן , הדבר היחיד שאתם יכולים לשנות, בזמן הזה, זה רק את הגישה שלכם.

ב – 2013 התחריתי באיירונמן אוסטריה. מזג האוויר היה חם מאוד, טמפרטורה של כ – 40 מעלות ולחות גבוהה שלא הייתה זכורה בקלגנפורט. בבוקר התחרות הכריזו שהשחיה תהיה ללא חליפות. אכן תנאים חריגים ולכך יש להוסיף 400 מטר בשחיה שהתווספו בטעות, על ידי המארגנים וזכו להתנצלות מצידם בסופה. זה היה היום, אלו היו התנאים. כולם היו צריכים להתמודד עם תנאים דומים לאורך היום הזה, אלו שלא נתנו לתנאים להשפיע על הגישה שלהם והיחס שלהם לתחרות זכו בניסיון מוצלח.

במסע שלך לאורך העונה, מאימון לאימון ומתחרות לתחרות, שאל את עצמך: " האם החיים והמוות תלויים בספורט בו אני עוסק"? שקול שוב האם החלטת להכנס לתחום הספורט בו אתה עוסק וזו החוויה שאתה רוצה שתהיה לך? אם לא, נקוט פעולה חיובית, כזו שתביא לשינוי כלשהו.

גלעד קובו   מאמן ראשי

K   O   V   O   2   M   A   X

השארת תגובה