היום אני הולך לדבר איתך על שגרה.

כן כן, אני יודע, המילה שגרה היא בגדול מילה שלילית, מאותתת על שעמום וקיפאון.

"חזרה לשגרה", צמד מילים הזכורות לי מהצבא שלמעשה סימנה שחוזרים לסיזיפיות היומיומית, נגמר המבצע, הסתיים התרגיל ובגדול סימנה מנוחה ובטלה יומיומית. "זה היה מאוד שגרתי" הינו משפט אותו אנו יורים לאוויר כשמשהו לא הקסים אותנו, שבה אותנו או גרם לנו להתפעלות רגעית. אבל יש הרבה כוח ברוטינות קבועות, בשגרה יומיומית.

נדמה לנו שרוב הבחירות שלנו הן תוצאה של החלטות שקולות, אבל לא כך הדבר. רוב מה שאנחנו בוחרים לעשות הוא תוצר של הרגלים. ואף שחלק גדול מההרגלים הללו נדמים כחסרי חשיבות, לתוצאה המצטברת השפעה אדירה על בריאותנו, על כושר העבודה שלנו, על מצבנו הכלכלי ועל אושרנו.

במשך מאות בשנים ניסו אנשים לרדת לחקר ההרגלים שלנו, אבל רק בשני העשורים האחרונים החלו נוירולוגים, פסיכולוגים, סוציולוגים ואנשי שיווק להבין איך עובדים הרגלים – וביתר חשיבות, כיצד הם משתנים. קראתי לאחרונה ספר מאת צ'ארלס דוהיג הנקרא "כוחו של הרגל", אותו אני ממליץ לכל אחד לקרוא. ספר זה מסביר כיצד הרגלים נוצרים, למה אנחנו צריכים אותם, ופשוט כמה מגוחכים שהם יכולים להיות ועדיין, בעלי כוח אדיר (גם הטובים שבהם ובעיקר, הרעים שבהם).

(גילוי נאות: השתמשתי בעצמי, כחיית מעבדה, ואימצתי כמה מהעקרונות המתוארים בספר זה כדי לשנות הרגל אחד אשר נותר בי ללא שינוי, לאחר שנים רבות בצבא. היה שווה – הניסוי הצליח).

למייקל פלפס יש שגרה

זה כנראה לא מפתיע לשמוע כי לפלפס, האתלט האולימפי הגדול בכל הזמנים (ושחיין לא כל כך משהו אני מניח …) היו מערכות ושגרות החוזרות על עצמן במהלך קריירת השחייה שלו. הוא התכונן באופן דומה לפני תחרויות גדולות. הוא אכל את אותן הארוחות בימי התחרות. שעתיים לפני תחילת התחרות הוא החל באותה שגרת מתיחות, המתחילות בזרועותיו, וממשיכות מטה עד קרסוליו.

החימום שלו במים היה זהה לכל אורך הקריירה שלו ובנויה מ –  800 רגליים, מנוחה דקה, 600 רגליים, מנוחה דקה, 400 פולי ומייד 200 תרגילי סגנון שונים. בגמר החימום הזה הוא יצא למספר ספרינטים של 25 מ'  על מנת להעלות את הדופק שלו לפני תחילת התחרות. כך בכל תחרות לאורך שנים. סטים אלו שבוצעו באופן שגרתי, עזרו לו לשחות אל שיא עולמי, תוך שהוא עיוור לחלוטין ואינו רואה דבר באולימפיאדת בייג'ינג 2008 (על כך בהמשך).

ההכנה היא הכל

כשבוב באומן, מאמנו האגדתי של פלפס, פגש לראשונה את פלפס הצעיר, הוא ידע שלפניו ילד מחונן. יותר חשוב מכך, הוא ידע שבסופו של דבר מה שיגרום לפלפס להיות כל כך גדול, זו הגישה המנטאלית שלו. איך הוא ניגש לתחרויות שלו, כמה קשוח הוא יהיה כאשר הדאגה והספק מגיחים מעבר לפינה. בכדי לעזור לפלפס להירגע ולא להתרגש יתר על המידה, כנער, באומן הורה לפלפס "לשים את קלטת הוידאו" לפני השינה בלילה. בקלטת הווידאו לא היה סרט, משחק או תוכנית טלוויזיה. היתה זו חזרה קוגנטיבית על התחרות המושלמת, דמיון מודרך על איך התחרות עומדת להיות. פלפס שכב במיטה, בעיניים עצומות, ודמיין כל פינה חבויה של התחרות. ההתחלה, צלילה לתוך המים, ההצלפה במים בסוף כל תנועת שחיה שלו, הגריפה, הנשימה והיציאה החזקה מהקיר. הוא ראה בעיני רוחו את ההובלה בכל התחרות והוא עשה זאת בצורה זהה בכל פעם. הוא הניף את ידיו שלוש פעמים ממש לפני התחרות, באותו אופן שהוא תמיד עושה.

ביצוע שיעמום מושלם

בבייג'ינג בשנת 2008, במהלך התחרות בשחיית פרפר ל – 200 מ', אירוע הנשלט על ידי פלפס במשך יותר מעשור והינו יחיד במינו, התרחש הסיוט הגדול ביותר עבור שחיין תחרותי. המשקפת שלו התמלאה במים. רוב השחיינים היו משתגעים, בהלה הייתה אוחזת בהם, גורמת להם למתח אדיר ושולחת אותם לתוך ספירלה עמוקה של חרדה ובהלה. פלפס היה רגוע כתמיד.

הוא דימה תרחישים כמו זה בפגישות "הקלטת" הליליות שלו. (באומן אפילו אימן את פלפס לשחות, פעם אחת, בבריכה חשוכה בדיוק למקרה כזה בו הציוד שלו נכשל בתפקידו). פלפס ידע בדיוק כמה תנועות עליו לבצע, מתי מגיע הקיר ויש לבצע קיפר ואת 50 המטרים האחרונים הוא ביצע "עיוור" לחלוטין ו… בום! נגיעה בקיר עם שיא עולם חדש. הוא נשאל אחר כך מה היתה הרגשתו לשחות בלי לראות לאן ומה קורה מסביב. "בדיוק כמו שדמיינתי את זה," הייתה תגובתו של פלפס.

זה היה שגרתי, זה היה "משעמם".

מהם ההרגלים שיש לך ואיתם אתה מצליח בבריכה הוא נשאל לאחר מכן ? "פשוט לחזור על אותם דברים שוב ושוב ולהשמיע לי אותם כל פעם מחדש".

ניתן ללמוד הרבה ממקרה זה של פלפס על החשיבות בהטמעת הרגלים. האימונים היומיומיים, התרגולת האינסופית, המוכנות לפני כל אימון ותחרות ובעיקר החזרה הקבועה על האימונים הם אלה המביאים אותנו להצלחה ביום התחרות. לבצע משהו גדול פעם אחת כי התמזל מזלנו או כי "התלבש" לנו טוב לא יחזיק אותנו לאורך זמן. הדברים היומיומיים אותם נעשה ונתרגל יביאו אותנו בסופו של יום מוכנים, מתורגלים ויודעים מה עלינו לעשות.